"היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים" ..."ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב איזו לשלום...".

ובכן לא בשערי בית הכנסת אנו נכנסים בראש השנה, אלא בשערי בית הדין הבין לאומי.

אבל מכיוון שאנו מקפידים לנתק את יהדותנו מחיינו הלאומיים, אזי כשאנו יוצאים מבית הכנסת, כל שנותר לנו הוא בית הדין הבין לאומי בהאג. או כל מני שופטים זבי חוטם בספרד או באנגליה.

כשעיתון שבדי פרסם שחיילי צה"ל שחטו "פלסטינים" בכדי לסחור באיבריהם, לא העלנו על דעתנו שמישהו ייקח ברצינות את הקישקוש ההזוי הזה. ובכן העניין דווקה מתקדם לא רע...עוד מעט יוקמו וועדות חקירה בין לאומיות לחקירת הנושא. חשדות נוראיים שכאלה הרי צריך לבדוק לעמקן, ומי אם לא בתי המשפט של אירופה הנאורה – הם הראויים לעשות זאת בשקיפות ובאובייקטיוויות מלאה.

עלילות דם אינן דבר חדש. במכירת איברים "פלסטיניים" אין יותר היגיון מאשר בשחיטת ילדי הנוצרים לאפית מצות. אז כיצד זה הטענות הללו קורמות עור וגידים? ובכן העניין הוא לא בעובדות המשפטיות. העניין הוא במקום המשפט. כשהיהודי בגלות וסמכות השיפוט היא בידי הנוצרים – עלילת הדם הופכת לאפשרית, מפני שהעניין הוא בכלל לא אם שחטו היהודים ילדים נוצרים בכדי לאפות בדמם את המצות. העניין הוא האם הנושא הזה שפיט. ובבית המשפט הנוצרי של ימי הביניים התשובה היתה חיובית.

גם בסיפור קצירת האיברים ה"פלסטינים" השאלה אינה חקר האמת אלא האם הטריבונאל המשפטי שקיבלנו על עצמנו מחליט בכלל לדון בנושא. ושוב אנו צופים בבית דין נוצרי במהותו – שדן בצדקנות אין קץ בעלילה ההזויה הזו. כל ההבדל הוא, שאז בימי עלילות הדם, לא היתה ליהודים האפשרות לבחור לעצמם בית משפט שאת סמכותו הם מקבלים. הם חיו במרחב הסמכות שקיבלה כלגטימית את העלילות הללו. אבל כיום – היהודים ויתרו מרצונם על מקור הסמכות השיפוטית של עצמם. הם בחרו מרצונם לוותר על ריבונותם המוסרית ולהפקידה בידי הנוצרים בבית הדין הבין לאומי בהאג.

"למה לא מנתקים לתושבי 'עזון' את החשמל" – שאל אותי השבוע שכן מתוסכל מזריקות האבנים ובקבוקי התבערה שגברו מאוד לאחרונה. "מביאים חטיבה שלמה ולא מצליחים לעצור את זה – לא יותר פשוט להפסיק להם את החשמל?".
טכנית הוא כמובן צדק - אפשר להשאיר את המילואימניקים בבית. אלא שמדינת ישראל וצה"ל כבולים כיום בכבלי השיפוט הנוצרי שאנו במו ידנו קיבלנו על עצמנו.

לקראת המשחקים האולימפיים כתבתי שעל מדינת ישראל, כנציגת העם היהודי, להחרים את המשחקים הללו. בסין מתקיימים מחנות ריכוז למי שנתפסים כמתנגדי משטר השמאל הקיצוני שם. בסמוך למחנות הללו קיימים "מרכזים רפואיים" המתמחים באספקת איברים אנושיים על פי הזמנה. בלי תורים ובהתאמה מושלמת. כליה, קרנית, לב – הכל טרי טרי ובשפע. תמיד – אגב - מדובר ב"פושעים" שהוצאו להורג אך חזרו בתשובה קודם לכן ותרמו את איבריהם כאקט של כפרה. אצילות של ממש. בפועל- האיברים נקצרים בעודם בחיים – עניין של שמירה על הטריות כנראה.

טענתי שישראל, כנציגת העם היהודי - עם הספר נושא מוסר הנביאים - צריכה לראות עצמה כמיגדלור המסמן כוון מוסרי לעולם להימנע ממתן לגיטימציה למשטר הזוועה הזה ולהחרים את המשחקים. התגובות שקיבלתי היו: "אמריקה אנגליה וצרפת - לא מחרימות את משחקי ביג'יו – ואתה מצפה שישראל תחרים?" כלומר הרעיון לפיו לנו יש תובנה מוסרית יסודית ושלמה יותר מאומות המערב נתפס כבלתי אפשרי. חוץ מזה אנחנו כל כך קטנים, אז מי אנחנו בכלל שנחרים את הענק הסיני, אם אמריקה ואירופה לא עושות זאת. כלומר מוסר נמדד בקילומטרים מרובעים ובגודל האוכלוסיה והצבאות...

כשהחלו להישמע ההאשמות בדבר קצירת איברים שמבצעים חיילי צה"ל, חשבתי לעצמי שזה בעצם די מתבקש. כשמעלנו בתפקידנו האוניברסאלי ונמנענו מקביעת עמדה בנושא הקצירה בסין, חטפנו את זה בחזרה אצלנו.

מן חוק כלים שלובים שכזה. לנו – לבניו של המלך אותו אנו ממליכים היום, אין את הפרווילגיה לעמוד פסיווים מן הצד – להיות מן כאלה "סתם מדינה". יש לנו כנראה רק שתי אופציות. האחת היא לשפוט את העולם על פי משפט הנביאים שחזר לשכון בירושלים. האפשרות השניה היא, מיד אחרי ראש השנה, לשוב ולנעול את האחריות האוניברסאלית שלנו בתוך בתי הכנסת, להשאיר את היהדות במרחב הדתי בלבד - ובמקום לשפוט אותן, להישפט על ידיהן, בבית הדין הבין לאומי בהאג.

פורסם במקור ראשון

מאמרים נוספים בנושא משפט כל מאמריו של משה פייגלין

תרום לבחירת משה פייגלין