גדול ההישגים בהם התנאה ראש הממשלה במלאת מאה ימים לממשלתו, היה יצירת קונצנזוס לאומי סביב רעיון שתי המדינות לשני עמים. "יש היום הסכמה לאומית רחבה סביב הרעיון הזה", התגאה נתניהו בישיבת הממשלה החגיגית, משל היה זה הרעיון שאיתו הלך לבחירות ושאיפתו הגדולה של הציבור שבזכותו מכהן כיום נתניהו בתפקידו.

למיטב זכרוני, הסביר נתניהו ערב הבחירות, שמשימתו הראשונה במעלה תהיה מתן מענה לאיום הגרעיני האיראני, אז איך זה שגדול ההישגים שלו הפך פתאום להיות הקמת המדינה הפלסטינית? נו טוב – כנראה שהמדינה הפלסטינית היא המענה לאיום האיראני.

אני חושב שנתניהו צודק. הוא באמת הצליח ליצור את הקונצנזוס הזה. ובשונה ממה שנדמה לחלק מהציבור – כאילו מדובר באמירה מן הפה ולחוץ, אני יכול לדווח מהשטח, שנתניהו פועל ללא לאות להקמה בפועל של המדינה הפלסטינית. היישוב קרני שומרון בו אני מתגורר, יושב על אחד מצירי הרוחב הראשיים של ארץ ישראל – ציר 55 – המוביל מכפר סבא דרך קרני שומרון וקדומים בואכה שכם ואלון מורה.

עד הקמת ממשלת נתניהו השתמשו בציר הזה תושבים יהודים וערבים וכמובן משטרת ישראל וצה"ל. עם עלות נתניהו לשלטון, נפתח הציר לתנועת כוחות הביטחון הפלסטינים – כלומר המיליציות החמושות של ערפאת, חבורות רצח חמושות שהגיעו מתוניס. מחבלים במדים מנומרים, כאלה שכבר רצחו בעבר ועוד ירצחו בעתיד, שולחו לחופשי, כל המחסומים הוסרו ואת ניצני התוצאות כבר רואים בשטח.

פיגועי ירי ראשונים החלו להופיע – בינתיים ללא נפגעים בנפש – אך הכתובת הברורה כתובה בדם על הקיר. מוטב שאיש בתל אביב לא ישלה את עצמו – הכתובת הזו לא כתובה רק בדם של מתנחלים.

הישג נוסף של ממשלת נתניהו הוא הקפאה מוחלטת של כל התחלת בניה בהתנחלויות. יריב אופנהיימר, איש שלום עכשיו, מעולם לא זכו לעדנה שכזו, גם לא תחת ממשלת אולמרט - ברק. שכן שלי, שסיים לבנות את ביתו עמוק בתוך שטח היישוב, קיבל לפתע מכתב ממחלקת ההנדסה והתבקש, על פי דרישת משרד הביטחון להרוס את הפיתוח שערך בביתו מפני שהוא חורג מגבולות הקו הכחול.

במילים אחרות, הלוויין האמריקני והפייפר של שלום עכשיו, כבר נכנסים למתנחלים אל תוך החצרות הפנימיות, וממשלת נתניהו הפכה עצמה לקבלן ההריסות של הריבון האמריקני משם והשמאלני מכאן. מדובר כאמור בבניה בתוככי היישוב – עשרות מטרים פנימה לגדר.

מאחזים "בלתי חוקיים", שלנתניהו נדמה כי יוכל להרסם בלי גל התנגדות רחב מדי – מוחרבים פעם אחר פעם. ואלה הגדולים יותר, ממתינים לשעת כושר להריסה. דומה כי נתניהו משחק בדיוק את המשחק העדין הזה של הקונצנזוס. הוא חונק את ההתיישבות יותר מכל ממשלת שמאל, מעביר את השטח לכוחות המחבלים, אבל נזהר שלא לבצע מהר מדי פעולות הרס וחורבן בולטות מדי, כאלה אשר יקימו מולו את קהל בוחריו. האם באמת יש קונצנזוס סביב מדיניותו של נתניהו?

אני חושב שבאופן המאוד חכם מבחינתו, שבו הוא מתנהל, אכן מצליח נתניהו לייצר קונסנזוס. הימין מקבל מילים יפות ומרגיעות, השמאל מקבל את המשך המדיניות שאכף עלינו מאז הסכמי אוסלו – וכולם מרוצים. שוב בחרנו ימין וקיבלנו שמאל שבשמאל. נראה כאילו הציבור בישראל כבר התרגל לסידור הדמוקרטי הזה לפיו אתה יכול לבחור מבין אלף מועמדים, ובלבד שכולם ילכו שמאלה.

דמוקרטיה של אנשים ורודנות של רעיונות – המצאה ישראלית ייחודית. בג"ץ כזכור, שש לאשר לנתניהו להעביר את היחיד ברשימתו שהתמודד בשם רעיון אחר – למקום ה 36. אחמדיניג'אד לא יכול היה לעשות את זה טוב יותר.

אישית אינני חושש מהקמתה של מדינה פלסטינית. הערבים פשוט אינם מעוניינים בה. המצב הקיים הוא המצב האופטימלי מבחינתם והם כבר הוכיחו בדם ואש שהם פשוט לא רוצים מדינה. החשש הוא מפני שפך הדם שבהכרח תביא מדיניות הזיקית הזו. מדובר בתוצאה וודאית שתמיד מופיעה לאחר פתיחת מחסומים ויצירת מיצג של חולשה מדינית.

במוקדם או במאוחר נמצא עצמנו מול גל טרור מחודש ומלחמה רקטית שלאוליגרכיה השולטת בישראל באמצעות בובת הימין – אין שום דרך להתמודד איתו. בשלב ההוא יקרוס הקונסנזוס שייצר נתניהו, כפי שקרס הקונסנזוס שייצר פרס בימי אוסלו העליזים.

אתם מבינים – אין בעיה ליצור קונצנזוס קצר מועד, סביב כל דבר, אם לציבור לא מוגשת אלטרנטיבה של ממש.


*פורסם בNRG
 

מאמרים נוספים בנושא פוליטיקה כל מאמריו של משה פייגלין

תרום לבחירת משה פייגלין