תוך שאני מאזין לשליח הציבור הקורא בפרשת השבוע, הבנתי השבת מה חיפש אחמדינג'אד בגבולנו. כי הרי טיפש גדול הוא לא. לחשוב שנשיא מדינה גדולה וחזקה הגיע במיוחד לאיזה כפר שכוח בלבנון, כדי לצרוח אל רמקולים שנשמעים עד טבריה רק כיוון שהוא איזה עבריין צעצוע המנפח את חזהו – זה לא רציני. יש לנו עסק עם ראש מדינה שהדבר האחרון שחסר לו זה תשומת לב. יכול היה ההמן–דינג'אד הזה לשאת את אותו נאום בפרלמנט המוגן והבטוח בטהראן, במרחק בטוח מטווח המזל"טים של צה"ל, ומהסכנה שמישהו בישראל יחליט בכל זאת לחסלו בלחיצת כפתור פשוטה. מה בדיוק יצא לו מהכנסת הראש אל לוע הארי? למה זה היה שווה לו את הסיכון?

"לך לך" אומר מלכו של עולם לאברהם, לך אל ארץ ישראל. וכך מתחיל המסע הגדול של עם הבחירה אל ייעודו. פרשת "בראשית" עסקה בבריאת העולם, פרשת "נח" מתארת את בריאת האנושות ומפרשת "לך לך" ואילך – מתמקד הסיפור התנ"כי בעם ישראל.

אז הוא הולך, אברהם, בלי לשאול שאלות, ומגיע לכאן לשכם – 10 דקות נסיעה מביתי בגינות שומרון. בן אחיו לוט מתלווה אליו, וכשהוא מתבקש לבחור לעצמו מקום בארץ – בוחר לוט בלאס-וגאס המקראית, עיר החטאים סדום. אברהם ממשיך להסתובב בארץ, הוא אמנם קיבל הבטחה מריבון העולם בכבודו ובעצמו, אבל בינתיים הוא בסך הכל עולה חדש, מהגר חסר טריטוריה ברורה, שום דבר לעומת העמים הוותיקים היושבים כאן. בינתיים ניצתת במקום מלחמה אזורית, מלחמה שהמהגר הטרי כלל אינו צד בה.

ח וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא-צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים. ט אֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת-הַחֲמִשָּׁה. (פרשת לך לך – בראשית י"ד).

לוט שהלך לעשות כסף והשתקע בסדום, מוצא את עצמו בצד הלא נכון ונופל בשבי. מדינת ישראל המודרנית, הריבונית והחזקה, אינה מסוגלת לשחרר משביו חייל שלה השבוי כבר שנים, קילומטרים אחדים מגבולה. אברהם לעומת זאת – אינו ממתין רגע.

יד וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד-דָּן. טו וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד-חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק. טז וַיָּשֶׁב אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם.

מה נפל עליו על אברהם? הוא השתגע לגמרי? לרדוף עם 330 מאות איש אחר ברית מנצחת של צבאות אזוריים עד דמשק? והכל בשביל מה? לוט בחר בסדום – ו"אכל אותה", מה זה בכלל עניינו?

אלא שאברהם הבין משהו שאצלנו כבר יצא מחוץ לכל התדרים של התודעה. הוא מבין שאם יושבי הארץ רואים שאפשר לשבות את בן משפחתו ללא תגובה מצדו, הוא, אברהם, כבר לעולם לא ירכוש מעמד של בעל הבית במקום הזה. אלוהים אמנם שלח אותו לארץ הזו, אך הדבר אינו פותר אותו מלהילחם עליה בשעת הצורך. ישנם מצבים בהם השיקולים הפרגמטיים, הרציונליים
כביכול – חייבים להידחות מפני המשמעות ארוכת הטווח. מן המעמד של הזר התלוי בחסדי בעלי הבית, כבר לא יכול היה אברהם להיפטר אילולא הראה שמי שמתעסק עם משפחתו נאלץ לשלם מחיר. שאלת הניצחון או ההפסד במלחמה, נדחקת במקרה כזה אל מול עצם ההכרח להוכיח את נכונותך להילחם בעצמך על קיומך הריבוני.

ואכן – רק הניצחון על ברית מלכי הצפון, ניצחון המתואר על ידי ההיסטוריון הצבאי אורי מילשטין כאחד המהלכים האסטרטגיים הגדולים בהיסטוריה הצבאית – רק לאחר הדברים האלה זוכה אברהם לברית בין הבתרים ולירושת הארץ:

יח בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת-אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת. יט אֶת-הַקֵּינִי וְאֶת-הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. כ וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי וְאֶת-הָרְפָאִים. כא וְאֶת-הָאֱמֹרִי וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת-הַיְבוּסִי.

נחזור עכשיו לאירועי השבוע שעבר ולשאלה מה חיפש פה אחמדינג'אד. הצורר הפרסי מבין בחושיו החדים ששכחנו את לקחו של אברהם אבינו. לא הייתה כאן התרברבות גרידא. אחמדינג'אד ידע היטב שאיש בישראל לא יעז להפיל שערה משערות ראשו ארצה ובדיוק את הדבר הזה הוא רצה להראות לעולם. 3,748 שנה אחר מלחמת הפדות של אברהם במלכי הצפון, אפשר לקחת לנו שבויים, אפשר לתכנן בגלוי את השמדתנו, לחשוף חזה מול כל היכולת הצבאית האדירה שלנו ולצאת מזה בשלום.

המשמעות הבינלאומית ברורה. הישגו של אברהם היה זמני, בניו אינם באמת בני הארץ, אינם ריבוניים בה, הם מהגרים החיים כאן על זמן שאול. עם ההישג הזה חזר אחמדינג'אד לטהרן.

פורסם בNRG

מאמרים נוספים בנושא ישראל והעמים כל מאמריו של משה פייגלין

תרום לבחירת משה פייגלין