בטחון

למה פעם, כשהיינו כל כך חלשים, חיינו נחשבו ובפועל היה ביטחון רב הרבה יותר מאשר כיום, כשאנו חמושים מכף רגל ועד ראש ולרשותנו הצבא המודרני והיעיל ביותר במזרח התיכון ?

כשאומה פועלת מתוך תחושת צדק, היא יכולה להגן על עצמה. כשאובדת התחושה הזו – שום צבא לא יעזור.

אין זה משנה כמה נוותר, ואין זה משנה כמה הם יהיו ברוטאליים. העולם מסתכל על שני הצדדים ורואה צד צודק וצד שמודה בפה מלא שהצד השני צודק. אנו נוסיף ונתפורר עד שנאחז מחדש בנשק הצדק.

איפה נקודת השבר לדעתך?

ללא ספק לחיצת היד של רבין ועראפת. מאותו רגע החלה הספירה לאחור.

משמעות לחיצת היד ההיא היתה הכרה בצדק הפלשתיני. כלומר, מתן לגיטימציה לעם שהומצא בכדי לרשת את ארצנו. הלחיצה הזו אמרה משהו כזה: "בעצם, אתם צודקים. אנחנו בסך הכל חבורה של קולוניאליסטים לבנים שהגיעו מאירופה ודחקו את רגלי הילידים הפלשתינים המסכנים. אבל אתם יודעים מה, למה לריב, הרי אין לנו לאן לחזור, ראיתם מה עשו לנו באירופה. אז בואו נסכם שעד לקו הירוק תסכימו לתת לנו לשמור על מה שגזלנו מכם".

 אז איך נחזור לנצח?

אנו חייבים להתגבש סביב ערכינו המקוריים. אנו חייבים לחזור אל עצמנו ואל המסר האוניברסלי שלנו. רק כך – כשנשוב ונתגבש סביב ה"למה" הקולקטיבי שלנו – נוכל לשוב ולהביס כל אוייב. לשוב ולהתגבר על כל "איך".

מה לדעתך הסכנה הגדולה העומדת לפתחה של מדינת ישראל כיום? והאם אתה שותף להערכה שזהו האיום האירני קרי פצצת האטום ?

הסכנה בישראל אינה הקסאם ואינה הפצצה האיראנית, כל אלה אינם אלא המציאות שאיתה יש להתמודד. הסכנה היא ההנהגה הדבקה בקונספציה, ומובילי דעת הקהל הזורקים אל מחוץ לקונסנזוס את מי שמציג תפיסת מציאות שונה.