ראיון בגובה העיניים עם משה פייגלין

מי שפוגש את משה פייגלין לראשונה, מוצא דמות שונה לחלוטין מזו שיריביו נוהגים לצייר. אדם שקט, חייכן, נעים הליכות – זו ה"ימין הקיצוני" שכל כך מסכנת את הליכוד והמדינה?

כן – צוחק פייגלין – איפה הקרניים? – שאל אותי פעם יו"ר אחד הסניפים שפגש אותי בפעם הראשונה...

ש: איך אתה מסביר את הפער הזה שבין התדמית למציאות?

משה: אנשים כל כך התרגלו שמרמים אותם – שהם מתחילים לפחד ממי שאומר להם את האמת...

ש: אתה אומר שמפחדים ממך כי אתה ישר?!

משה: ממש כך, מצד אחד מעריכים, מצד שני מפחדים.ויש כמובן את התקשורת שמבינה היטב מי מאיים על ההגמוניה של השמאל בארץ הזו ודואגת להכפיש אותי בכל דרך. אתה יודע – הפייגלינים וכל זה...

ש: ומה אתה עושה נגד זה?

משה: אני משתדל להמנע ממאבקים מיותרים ולהתרכז בעיקר. המירוץ כרגע הוא לכנסת ויש מספיק נושאים משותפים שניתן לשתף בהם פעולה לטובת התנועה ולטובת המדינה.

ש: במה אתה מתכוון לעסוק כח"כ?
 
משה: בעיקר בחינוך יהודי לכל ילדי ישראל ובמאבק חסר פשרות במרד הערבי של הערבים נושאי תעודת האזרחות הכחולה.

ש: אז אפשר להודיע שפייגלין לא מתמודד יותר על הנהגת הליכוד?

משה: (מחייך) אני חושב שזו זכותו, ואפילו חובתו, של כל חבר תנועה שחושב שיש לו יכולת להנהיג בצורה נכונה יותר – להציג את מועמדותו ולנסות לשכנע את החברים. זו טעות לראות בכך מאבק אישי. אינני יודע מתי יתקיימו הבחירות הבאות לראשות התנועה וזה גם לא מעניין אותי כרגע. עכשיו נתניהו הוא העומד בראש ועלינו לשלב ידיים. היה לי מאוד חשוב להבהיר זאת, ולכן מיד עם היוודע תוצאות הפריימריס האחרונים ביקשתי ללחוץ את ידו. אני מאמין שלליכוד יש הרבה יותר מה להרויח משיתוף פעולה מאשר מאוירה של ניכור.

ש: בא ונחזור אל ההתחלה. מי אתה משה? מה הרקע שלך.

משה: קודם כל אני יהודי. אחר כך אני ישראלי, שמונה שנים אני חבר ליכוד, וארבע שנים חבר מרכז הליכוד. למדתי בישיבה תיכונית, שירתי ארבע שנים כקצין קרבי, תושב קרני שומרון, נשוי, אב לחמישה (ויש גם 2 נכדים - בלי עין הרע).

ש: וכיצד הגעת לחיים הפוליטיים?

משה: הייתי אדם פרטי לגמרי, לא חבר בשום מפלגה, ניהלתי את החברה שלי וגידלתי את משפחתי בקרני שומרון. אמנם מאז ומתמיד אני קורא ללא הרף ומתעניין בנעשה, אבל חוץ מהשתתפות בכמה הפגנות, לא יצאתי לרשות הרבים.

ש: ומה גרם לשינוי?

משה: פתאום הבנתי שכל מה שאנשים כותבים על הסכמי אוסלו – זו באמת המציאות. במילואים, כשהייתי מתווכח עם השמאלנים והם נותרו ללא מענה, היתה נישלפת תמיד התשובה הניצחת: לא יכול להיות שרבין לא יודע את מה שאתה אומר – בטח יש לו אינפורמציה שאין לך ולכן הוא עושה את הויתורים האלה. פתאום הבנתי שאין שום סוד – שהמלך באמת עירום. הבנתי גם שהפגנות רגילות לא יועילו ואז הקמתי את 'זו-ארצנו' בכדי לעצור את הסכמי אוסלו. באוגוסט 95' הצלחנו לעצור את כל המדינה בהפגנה המשמעותית ביותר שהיתה כאן מאז קום המדינה.

שמונה שנים אחר כך, הוציא אותי הבג"ץ מרשימת הליכוד לכנסת בטענה שבמעשים שעשיתי יש קלון. אני דווקא מאוד גאה במעשים ההם ואת כל הסיפור כתבתי בספר 'במקום שאין אנשים.'

ש: אבל 'זו ארצנו' לא רצה לכנסת.

משה: נכון. לא היתה לי שום כוונה לעשות קריירה פוליטית. חשבתי שאם נרים מחאה משמעותית, נפיל את ממשלת השמאל והנהגת הימין כבר תפטור אותנו מהעונש הזה של הסכמי אוסלו.

ש: ב 96 – הימין באמת ניצח.

משה: נכון. עשינו הכל כדי להעלות את נתניהו לשלטון. מלבד ההפגנות נגד השמאל – יצאנו בקמפיין לטובתו. בזכות המאמצים שלנו, של חב"ד, ובכלל של הציבור האמוני – נתניהו עלה לשלטון בהפרש זעיר. אלא שאז קיבלנו את המכה האמיתית. במקום לזרוק את ערפאת בחזרה לטוניס, חיבק אותו נתניהו בזרועות פתוחות ואנו מצאנו עצמנו שוב בנקודת ההתחלה.

ש: אז יש לך חשבון אישי עם נתניהו?

משה: לא. במבט מפוקח אני מבין שלא יכולתי לצפות לשינוי משמעותי. נתניהו הוא איש ברוך כשרונות – אחד מראשי הממשלה הכישרוניים שהיו לנו. אבל הוא תיפקד בתוך מערכת בלתי אפשרית. כל מוקדי הכח היו ונותרו בידי השמאל. התקשורת, המשפט, מערכת הביטחון, האקדמיה ועוד. בסוף לא היתה לו ברירה וגם הוא חיבק את ערפאת.

 ש: ואתה חושב שאיתך בכנסת הליכוד כן ישלוט? הרי בעצמך אמרת שנתניהו מוכשר מאוד – אתה חושב שאתה מוכשר ממנו?

משה: לא לא - זה לא עניין של יכולת טכנית. נתניהו מתפקד בתוך מערכת הערכים שהנחיל לנו השמאל. אני נמצא במקום אחר לגמרי – אני נמצא בתוך מערכת ערכים אמונית כך שלשמאל אין שליטה עלי. לכן אנחנו חייבים פייגלין ברשימת הליכוד ובכנסת. כדי שהקול האמוני הזה יהדהד בתוך הליכוד.

קח לדוגמה את הסכמי אוסלו וגרורותיהם. הצד החזק – כלומר ישראל – מוצא עצמו מתרפס ומוותר כל הזמן לצד החלש. כיצד זה קורה? פשוט מאוד, ישראל אימצה את המרחב הערכי השמאלני שבתוכו יש לערבים יתרון גדול. אם אינך מסוגל להישען במלוא הכנות על אמונתך היהודית, נשארו לך רק ערכי המערב ואלה – מה לעשות – תומכים היום בטיעונים הערביים. במישור הפוליטי הפנימי התהליך דומה – במקום להישען על הצדק שלנו, ניסו תמיד מנהיגי הימין לקדם מדיניות לאומית בלי היסוד האמוני. מהר מאוד הם מצאו עצמם נזקקים לגיבוי של מפלגות השמאל ולטכניקות של יתנו יקבלו לא יתנו לא יקבלו.... זהו מגרש המשחקים הפרגמטי (כביכול) שכבר נכבש מזמן על ידי השמאל וכל ראשי הממשלות שהעלנו לשלטון נכתשו שם מהר מאוד.

ש: אז מה אתה מציע – שראש הממשלה יגיד לכל העולם כתוב בתנך וכולכם יכולים לעמוד על הראש?

משה: צריך להגיד את זה בלשון מכובדת. תראה כיצד הערבים לא מוותרים על סיכה וכל העולם משתחווה בפניהם. תתפלא – רוב העולם התרבותי מצפה בכליון עיניים לכך שנעמוד על שלנו.

ש: מצפה שתצפצף עליו?

משה: מצפה שסוף סוף ישראל תהפוך למדינה יהודית גאה המקרינה ביטחון באלוהי ישראל שרוב העולם מאמין בו. בארה"ב (לדוגמה) חיים כ שמונים מליון אמריקנים מאמינים שסיסמתם היא הפסוק "ואברכה מברכך ומקללך אאור". הם מאמינים שבכדי להתברך עליהם לחבר את עם ישראל לארצו, ולחץ בכוון הנגדי יביא עליהם קללה. הבעיה היא שמדינת ישראל לא מתחברת לכוחות הללו משום שאינה מתיימרת לייצג ערכים יהודיים. כשסאדאת נחת בארץ – מיד רץ להר הבית להתפלל. עבור המנהיגות שלנו, האמונה היא לכל היותר פולקלור שיש לכבד (במיוחד לפני בחירות). מה הפלא שסאדאת קיבל את הגרגיר האחרון של סיני ואנחנו קיבלנו עוד ועוד לחץ ודרישות.

ש: אז אתה מציע לנו מדינת הלכה?

ש: אני אוכל להמשיך לנסוע בשבת?

משה: אתה תחליט – במסגרת הקהילה.

ש: אתה לא מפחד להשאיר את ההחלטות הללו בידי החילוניים ?

משה: קודם כל אני לא מאמין בכפיה ערכית – לא דתית ולא אנטי דתית, כך שזה בכלל לא משנה מה התוצאה הרצויה לי, חוץ מזה, החילוניים הם מיעוט קטן למדי – על פי הסקרים, 80% מהאוכלוסיה מגדירים עצמם דתיים או מסורתיים – אז מה יש לי לפחד? בכל קהילה יחליטו בעצמם כיצד הם רוצים שרשות הרבים שלהם תראה בשבת. אני לא מסתיר את תקוותי שהחזרת הסמכות בידי האזרח, תביא לייתר שמירה על הזהות היהודית – בעצם זו יותר מתקווה, זו אמונה עמוקה בבריאותו הבסיסית של העם הזה. פשוט צריך לשחרר אותו מלפיתת השמאל ולהחזיר לו את האחריות על המדינה שלו.

ש: אתה רץ לכנסת?

משה: בהחלט כן.

ש: ואתה חושב שתוכל לעבוד עם נתניהו?

ש: ולא תתקוף אותו בנושא מדיניות חוץ?

משה: במקום שבו ינהל היו"ר מדיניות הסותרת באופן מהותי את החוקה – אבקר אותו ככול יכולתי – אתה הרי אינך מעוניין במפלגה של יס-מנים, רבים בליכוד אומרים לי- לראשות בחרתי ביבי, אבל חשוב לי שאתה תעמוד לצידו על המשמר.

ש: אומרים שנתניהו מפחד שבגללך הליכוד יאבד קולות.

משה: לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, 34% מהציבור בישראל מגדירים עצמם ימינה לליכוד, ומתוכם 22% שמגדירים עצמם ימין קיצוני. כלומר כשאתה סוגר את הדלתות על הפייגלינים אתה אומר לשליש מהאוכלוסיה אתם לא ליכוד!. אני חושב ששיבוץ שלי בחמישיה הראשונה בליכוד יפתח את השער, לאותו שליש מהאוכלוסיה (שהיום נמצא בעיקר בליברמן, בש"ס ובכל מני פרורי מפלגות ימין), לשוב לליכוד. מדובר בציבור שפעם היה בליכוד והביאו אותו ל 48 מנדטים! וברחו מאיתנו כשאיבדנו את פרצופנו האידאולוגי.

ש: ומה עם קולות המרכז?

משה: זו אשליה. המרכז תפוס על ידי קדימה והעבודה. שוב ושוב אנו מחזרים אחרי המרכז, לא מקבלים משם כלום אבל מאבדים את הקהל הטבעי שלנו בימין. זה נכון שאם ישמעו מתוך הליכוד זעקות שבר ומסע הדמוניזציה נגדי יימשך, אז השמאל ישמח לעשות מזה 'מטעמים' ואז גם חלק מהאוכלוסיה יגיד – "אם הם בעצמם מפחדים, אז כנראה שגם אני צריך לפחד". אבל אם נתבגר ונפסיק לרקוד לפי החליל של השמאל – לא נאבד שום קול מהמרכז, נרוויח קולות רבים מהימין, והחשוב מכל – נחזור ונהיה מפלגה לאומית אמיתית.

ש: אז אתה אומר שאתה מוסיף לליכוד הרבה מנדטים?

משה: בהחלט כן. הליכוד יהיה גדול יותר, ומה שחשוב הרבה יותר, יישמע בו הקול היהודי הלאומי המקורי. הוא יממש את מדיניות המחנה הלאומי ששלח אותו להנהיג את המדינה על פי ערכיו ולא על פי ערכי יוסי שריד. אסור לנו לתת לשמאל שוב להשתמש במפלגה שלנו – לאחר שניצחה בבחירות – כמכשיר למימוש האידיאולוגיה ההרסנית שלו. מספיק עם התנתקויות והחרבות – בואו נתחיל לבנות, בואו נתחיל לחנך את ילדנו חינוך יהודי שורשי – בואו נתחיל סוף סוף לשלוט על פי ערכינו.