ראיון בעיתון 'מעריב' עם משה פייגלין

יד' תמוז תשס"ח - 17 ביולי 08'

מעריב: תגיד – מה באמת אתה מחפש בליכוד, לא מתאים לך יותר האיחוד הלאומי?

משה: מנהיגות.

מעריב: סליחה?

משה: מה שאני מחפש זו מנהיגות. באיחוד הלאומי יש חבר'ה נחמדים, הם גם בדר"כ צודקים, אבל המטרות שלנו שונות. הם רוצים להשפיע, אני רוצה להנהיג. המדינה שלנו נמצאת בתהליך התפוררות וקריסה. הרכבת דוהרת לתהום בדיוק כפי שצפיתי והזהרתי מאז הסכמי אוסלו. אני מרגיש שאני מבין את מהות הבעיה שלנו ולכן חייב לתפוס את ההגאים.

מעריב: אבל בסופו של דבר הפסדת , נתניהו ניצח, מה תעשה עכשיו?

משה: אינני רואה זאת כהפסד אלא כהתקדמות. חבל שבמפלגתי לא ניתן להתאחד לאחר ההתמודדות הפנימית כמו בכל מפלגה אחרת בעולם הדמוקרטי. "מדוע יד מושטת לא פוגשת יד אחות..." אני מתנחם בכך שבכל שאר המעגלים בליכוד אני חש אהדה רבה. רבים אומרים לי שלא הצביעו עבורי לראשות התנועה אבל מאוד מעוניינים לראות אותי בכנסת.

מעריב: תרוץ לכנסת?

משה: כן.

מעריב: ותוכל לעבוד עם נתניהו?

משה: בהחלט. ויש לנו הרבה על מה לעבוד במשותף.

מעריב: טוב – אז נעזוב רגע את הפוליטיקה, מה בעצם החידוש שלך?

משה: העמדת זהותה היהודית של המדינה כיעד לאומי ראשון במעלה.

מעריב: מדינת הלכה?

משה: להיפך – אני מתכוון למדינה שנותנת לאזרח את החירות להיות מה שהוא באמת. אני מתנגד למפלגות דתיות ולחוקים דתיים.

מעריב: אז למה אתה מתכוון?

משה: אני מתכוון לכך שבכל יום ילמדו הילדים בכל מערכת החינוך שעה יומית של זהות יהודית. שיכירו את ההיסטוריה שלהם, את הארץ, התנ"ך, הסידור – אם הם יתפללו בסידור - זה עניינם, אבל שיכירו את יסודות התרבות האדירה שממנה צמחו. כיום יש לנו ראש ממשלה ומנהיגים שלא מסוגלים להסביר לילדים שלהם למה לחיות כאן בכלל.

מעריב: ומה תעשה עם הערבים?

משה: תתפלא – אבל הערבים אינם בראש מעייני. הרבה יותר מדאיגה אותי העובדה שכשהשמאל זוכה בבחירות, אנו מקבלים מדיניות שמאלנית, וכשהימין זוכה, אנו מקבלים מדיניות... שמאלנית. כלומר אין לנו באמת דמוקרטיה. שולטים כאן כוחות רודניים שאינם עומדים לבחירה ומייצגים ערכים המנוגדים לערכי הרוב היהודי.

הבעיות עם הערבים הם השתקפות הבעיות שבין היהודים לבין עצמם. הערבים אינם הבעיה אלא הסימפטום שלה. השמאל רץ כל הזמן "לפתור" את הבעיה עם הערבים כדי שאלו יפסיקו להזכיר לו את יהדותו. נדמה להם שכשתיפתר בעיית האנטישמיות הערבית, תיעלם גיבנת הזהות היהודית. זו פסיכוזה המלווה את עמנו מקדמת דנה. בתת הכרתם זיהו הערבים את הצורך האובססיווי של ההנהגה הישראלית בהכרה מצידם. זהו נכס אדיר מבחינתם והם לעולם לא יוותרו עליו. לכן אין שלום.

מעריב: לפי מה שאתה אומר – אין שלום כי אנו בורחים מהזהות היהודית?

משה: נכון מאוד. ברגע שנשתחרר מהסכסוך הפנימי עם זהותנו – יהיה לנו שלום עם שכננו.

מעריב: ומה בינתיים?

משה: להפסיק להתעסק עם הערבים ולהתמקד ביהודים. תן קרקע חינם בנגב, בגליל, בגולן בשומרון וביהודה – לכל מי שהשתחרר מהצבא ומעוניין להתחתן ולהקים את ביתו. סע לאורך ואדי ערא או הנגב, ותראה למי בפועל, מחולקות חינם, קרקעות המדינה – היום...

מעריב: ומה עוד?

משה: כמה שיותר חופש בחירה. אני רוצה שכל אחד יוכל לרכוש רשיון ולקבל תדר לשידור רדיו וטלויזיה. אני רוצה ששופטי העליון ייבחרו על ידי נציגי ציבור ויעברו שימוע בוועדת הכנסת – כמו באמריקה. אני רוצה בחירות אזוריות כדי שהח"כ שלך יענה לטלפון שלך גם באמצע הלילה. כשישראל תתייצב על ערכי החירות ותהיה דמוקרטיה אמיתית, היא תשתחרר מתסביך הזהות של ה "עשירון הנאור" ותפעל למען היהודים. רק כך נוכל להתמודד עם אתגרי התקופה – ולנצח.